בישול ישראל

הלכות פת, בישולים,חלב, ויין של נכרים

פת נכרי

בהלכות המוזכרות כאן הובאו עקרי הדברים בלבד, מבלי לחדור לפרטי ההלכות ואופן קיומן. מטרתנו,שהאדם יהיה מודע לנושאים אלו, כדי שכאשר הוא יתקל בהם ידע להישמר ולברר את ההלכה.

חז"ל אסרו פת שאפה נכרי (כלומר אדם גוי שאינו יהודי) וכן תבשילים ומאכלים שנתבשלו ע"י נכרי. האיסור קים גם כאשר ידוע בודאות שהפת או המאכלים אינם מכילים חומרים האסורים באכילה (למעשה בנוסף לאיסורי פת נכרים או בשלי נכרים, קימים חששות מרובים ביותר במוצרי מזון שנעשו ע"י גויים).

קימים פרטי דינים רבים בענינים אלו. לדוגמה, יש הבדל הלכתי בין פת שנאפתה במאפיה של גויים לבין פת שאפה בעל-בית גוי, שלא למטרה מסחרית (בפת של בעל-בית נכרי, יש פרטי דינים חמורים יותר).

מצויים מקומות שבהם מקילים וקונים פת ממאפיה של גויים, אם באותו מקום לא מצוי פת שנאפה על ידי ישראל. פת שאפה גוי באופן פרטי, אין לקחתו אפילו בשעת הדחק. בענין זה מצויים מנהגים שונים , כאשר לא מצוי כלל וכלל פת ישראל. ולכן, יש להיזהר כאשר קונים מוצרי מזון המיובאים מחו"ל (גם מוצרים עם חותמת כשרות). יש לוודא שהרבנות המקומית מקפידה על פת ובישול ישראל.

אם יהודי השתתף, אפילו במעט, בתהליך האפיה, כגון שהדליק את התנור וכד', לא חל על הפת, דין של פת נכרי. מאפיה שהבעליה הם יהודים והפועלים גויים, אם יהודי לא השתתף באפיה, דין הפת חמור יותר מפת נכרי (דינה כדין בישולי נכרים המובאים להלן)

אדם הנוסע למקום רחוק שאי אפשר להשיג בו פת ישראל, ראוי שיקח עמו כמויות גדולות של פת ישראל ויקפיא אותם לתקופה ממושכת.

אם אדם נאלץ לשהות בסביה שבה לא ניתן להדיג לחם שנאפה על ידי יהודים עליו לשאול רב כיצד לנהוג.

מן הראוי להעיר שחלק גדול ממאפיות הפיתות בארץ ישראל הן ערביות. מלבד החששות מחמרים אסורים המעורבים בבצק והחשש שהקמח לא נופה כראוי (מפאת איסור תולעים) חל על הפיתות דין של "פת נכרים".

בישול נכרים

אסור לאכול מאכל שהתבשל על ידי גויים אסור בישולי נכריים קיים גם כאשר אין במאכל תערובת של חומרים אסורים.

גם במקרה שנכרי בישל תבשיל של יהודי כגון, מבשלת, טבח העובדים בבית של יהודי), קים אסור זה במקרה שהיהודי לא השתתף בבישול. אם יהודי השתתף בבישול, לא קיים איסור בישולי נכרים
לדעת מרן השולחן ערוך היהודי צריך לשים את המאכל על האש, ואלו לדעת הרמ"א מספיק שהיהודי ידליק את האש או יחתה את הגחלים. יוצאי עדות המזרח נוהגים לפי שיטת השולחן ערוך- הבית יוסף. ראה פרטים נוספים בשולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ג סעיף ז

התבשילים שחל עליהם אסור בישולי נכרים הם תבשילים שהגדרתם היא " עולה על שולחן מלכים" ו"אינו נאכל כמו שהוא חי". מובא בספרי ההלכה שאדם חשוב יחמיר בבשולי נכרים ולא יאכל גם דבר ש"נאכל כמו שהוא חי".

בסרדינים אין אסורי בישולי נכרים. בביצים יש אסור בשולי נכרים.

חלב נכרי

חלב שנחלב על ידי נכרי ויהודי לא ראה את החליבה, החלב אסור. לעומת זאת, אם יהודי היה נוכח בשעת החליבה, החלב מותר. לכתחילה על היהודי להיות נוכח מתחילת החליבה ולראות שאין בכלי חלב טמא.

גבינה של נכרים אסורה, גם אם ידוע שלא ערבו בגבינה חומר אסור. רק במקרה שיהודי ראה את החליבה וקימת השגחה על כשרות הגבינה. היא מותרת.

אבקת חלב מחו"ל נעשית מחלב נכרי. במוצרים רבים מערבים אבקת חלב-חלב, גלידה, שוקולד, סוכריות, ממתקים ועוד. מן הראוי להועץ עם רב ולקבל הדרכה הלכתית, כיום קיימים בענין זה פרטים הלכתיים שונים. לפי דרישת הרבנות, נהוג לסמן כיום על כל מוצר חלבי אם הוא מכיל אבקת חלב ישראל או אבקת חלב נכרי. יש לשים לב, כי גם מוצרים שיוצרו בחברות המזון הגדולות בארץ מכילים לעיתים אבקת חלב נוכרי. ולכן יש להקפיד לרכוש רק מוצרים בכשרות מהודרת.

יין נסך

יין של נכרי וכן יין שנגע בו נכרי הרי הם אסורים. אין לשלוח יין בידי גוי אלא אם כן היין חתום בתי חותמות (שני כיסויים). מיץ ענבים דינו כיין.

מחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו. לכן כאשר מעבירים יין באמצעות מחלל שבת בפרהסיא (נהגים, מלצרים וכד) יש להקפיד שליין תהיינה שתי חותמות.

מצויים מוצרים שעלולים לערב בהם יין, כגון: ליקר, קוניאק, סוכריות, שוקולד ועוד. יש להשתמש במוצרים מהכשר מעולה גם מסיבה זו: כדי להישמר מאסור יין נכרים.

יין כשר שבשלו אותו, אם נכרי נגע בו לאחר מכן, היין אינו נאסר ומותר לשתות אותו.